Shvi'ite
Daf 1a
משנה: 1a עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִלָן עֶרֶב שְׁבִיעִית בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כָּל זְמָן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד הָעַצֶּרֶת. וּקְרוֹבִים דִּבֽרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.
Traduction
Jusqu’à quand peut-on, dans l’année qui précède (1)Selon la règle, on ne peut pas cultiver en la 6e année un produit destiné à être cueillie en la 7e. Comp. Babli, (Moed Qatan 7b), et ci-après, 2, 1. la 7e, cultiver un champ planté d’arbres? D’après l’école de Shammaï, aussi longtemps que cela profite aux fruits de cette 6e année; d’après l’école de Hillel, jusqu’à Pentecôte (déjà, après cette époque, la culture profiterait à la 7e année). Les avis de ces deux écoles sont à peu près d’accord.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית. משום שצריך להוסיף משנה ששית על שביעית באיסור עבודת הארץ כדיליף ר''ע לקמן בפרקין מקראי ועד אימתי יהא מותר בערב שביעית שלא יאסר עדיין בשביל תוספת שביעית:
כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שעדיין החרישה היא יפה לפרי של ששית דהוי כמתקן לצורך שנה ששית ולא לצורך שביעית:
עד העצרת. דעד העצרת הוא יפה לפרי של ששית אבל מעצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית ואסור ובגמרא אמרינן דר''ג ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו והן בשדה אילן עד עצרת ובשדה לבן עד הפסח כדר''ש לקמן (בפ''ב) והן התירו דס''ל דרשא דקרא כר' ישמעאל דלא קאי אתוספת שביעית ואיסור תוספת שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי בזמן שבית המקדש (קיים) אבל בזמן הזה לא ולפיכך התירו:
משנה: אֵי זֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵילָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֵה בְּאִיטַלְּקִי חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכֵּן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.
Traduction
Qu’appelle-t-on champ d’arbres? Tout terrain où se trouvent 3 arbres par chaque étendue pouvant fournir un saa de revenus (soit 500 coudées carrées); si les arbres qui s’y trouvent peuvent produire un gâteau de figues de 60 mané italiennes (7)Selon Maïmonide, cette mine 1 62 livres et 7 onces 2 tiers, la livre ayant 16 onces, l'once 16 draschmes, et le drachme 33 grains d'orge., on cultive pour eux tout le terrain, mais s’ils produisent moins, on ne cultive, auprès des arbres, que l’espace occupé par celui qui fait la cueillette (8)Comp. (Ct 5, 1). et le panier placé un peu plus loin (9)Le reste sera considéré comme champ livre..
Pnei Moshe non traduit
מתני'. לבית סאה. שהוא חמשים על חמשים:
אם ראויין לעשות. כל אחד מהן יהיה ראוי לעשות ובין כולן יהו עושין ככר של דבילה והן תאנים יבשים עשוין בדפוס כעיגול כעין ככר לחם וקרוי ככר דבילה:
של ששים מנה באיטלקי. כמשקל מנה של איטליא של יון ולפי שהיה כך בימי משה משערין בו והמנה היא מאה דינרים שהן כ''ה שקלים והשקל ד' דינרים והדינר שש מעה כסף ומשקל המעה ט''ז שעורות בינוניות:
פחות מכאן. שלא היו ג' אילנות בבית סאה או שלא היו כל הג' ראוין לעשות שיהיה בין הכל מהן ככר של ס' מנה אין חורשין בשבילם כל הבית סאה אלא תחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה מל' וארוה כל עוברי דרך ומקום הסל שהוא נוחן בו מה שהוא לוקט ושאר השדה כשדה לבן חשבינן לה שאין חורשין אותה אלא עד הפסח כדתנן לקמן (בפ''ב):
הלכה: עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין כו'. כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבּוֹת. וּכְתִיב בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. מַה אֲנָן קַייָמִין אִם לְעִנְיַן שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְאִם לְעִנְייַן שַׁבְּתוֹת שָׁנִים וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית וְלֹא לְעִנְייַן שַׁבְּתוֹת שָׁנִים תְּנֵיהוּ עִנְייָן בְּאִיסּוּר שְׁנֵי הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וּבַקָּצִיר שֶׁחָרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה. זֶה קָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
D’une part, il est écrit (Ex 18, 12): pendant six jours tu feras ton travail et le 7e tu te reposeras; et, après ces mots, il est dit, d’autre part (Ex 34, 21): tu cesseras de cultiver et de moissonner. Or, quel est le but de tout ce verset? S’il s’agit du repos de la création (du 7e jour de chaque semaine), il est déjà dit (Ex 20, 9): pendant six jours tu travailleras et tu feras toute ton œuvre, etc; s’il s’agit de l’année shabatique, ou repos agraire, il est dit ailleurs (Lv 25, 3): pendant six année tu ensemenceras ton champ, et tu vendangeras ta vigne. Donc, comme ce verset ne s’applique ni au repos du 7e jour de la semaine, ni à l’année shabatique, il a pour but d’impliquer le repos pendant 2 sections spéciales d’année (fin de la 6e et de la 7e); or, comme il est dit: tu interrompras la culture et la moisson, cela signifie que l’on interdit à la fin de la 6e année la culture qui profiterait à la 7e (2)Voir ci-après V. Comp. Babli, Rosh hashana 9a., époque à laquelle la moisson est interdite; et la moisson est interdite au commencement de la 8e année si l’on a commencé à la fin de la 7e (époque encore interdite).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות כצ''ל. דלהאי קרא דפ' כי תשא דריש דשם נאמר ג''כ בחריש ובקציר תשבות:
מה אנן קיימין. להאי בחריש ובקציר תשבות ואהיכא קאי:
והלא כבר נאמר ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבות. וכל העבודות בכלל וכן לגי' הספר דמייתא קרא שנא' בהדברות וכתיב ויום השביעי שבת וגו' וג''כ הכל בכלל ולמה פרט הכתוב כאן בחריש ובקציר:
ואם לענין שבתות שנים. של שמיטה ולעבור בעשה והלא כבר נאמר שש שנים וגו' ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ:
תנהו ענין באיסור שני פרקים הראשונים. שנשנו כאן בשדה האילן ובשדה לבן בפ' דלקמן וכלומר דהתורה צותה להוסיף על השביעית ודרשינן בחריש ובקציר תשבות. בחריש שקצירו אסור ואיזה וכו' שלא תתרוש ערב שביעית ויהא נכנס הקציר לשביעית ואז קצירו אסור:
ובקציר שחרישו אסור ואיזה וכו'. כלומר שלא תחרוש בסוף שביעית בשביל צורך הקציר שיצא למוצאי שביעית וזהו קציר שחרושו אסור. וא''כ למה נאמר חורשין עד ר''ה. לקמן (בהלכה ה') ג' אילנות של ג' אנשים וכו' ותני בברייתא עלה דחורשין עד ר''ה כדמייתי שם וקאמר דר''ג ובית דינו התירו באיסור התוספת שנשנו בשני פרקים הראשונים וברייתא דלקמן לאחר שהתירו נשנית:
וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר חוֹרְשִׁין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בְאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי לֹא כֵן תַּנִּינָן אֵין בֵית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵירוֹ עַד שֶׁיְּהֵא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְייָן. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁוּ. וְיַעַקְרוּ אוֹתָן מִן הַמִּשְׁנָה. רִבִּי קְרוּסְפִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲזוֹר יַחֲזוֹרוּ.
Traduction
Pourquoi alors dit-on (2, 2) que l’on peut cultiver le sol jusqu’au jour du nouvel an? (Il est donc sous-entendu que c’est permis). En effet, dit R. Krouspi au nom de R. Yohanan, R. Gamliel et son école ont permis les travaux agricoles pendant les 2 périodes d’années (sans se préoccuper des conséquences). Mais, objecta R. Yohanan, n’a t-on pas enseigné (3)Mishna (Eduyot 1, 5). qu’un tribunal ne peut pas modifier la sentence d’un autre tribunal, à moins de lui être supérieur par la science et par le nombre? (Comment donc se fait-il que R. Gamliel ait aboli un avis de ses prédécesseurs)? -Non, R. Krouspi dit seulement au nom de R. Yohanan qu’en principe on avait admis l’autorisation pour celui qui désire cultiver la terre à cette période de l’année, qu’il en a la faculté. S’il en est ainsi, pourquoi ne pas supprimer de la Mishna toute cette question desdites périodes (soulevée par R. Gamliel qui est antérieur à Rabbi)? On a voulu dire, indique R. Krouspi, que l’on peut aussi revenir à l’opinion (4)Comp. (Maasser Sheni 5, 2). qui déclare ces périodes interdites (à cause de ces alternatives, on a maintenu la question).
Pnei Moshe non traduit
לא כן תנינן. (בפ''ק דעדיות) אין ב''ד יכול לבטל וכו' והאיך בטלו ר''ג ובית דינו מה שאסרו הראשונים:
ר' קרוספי בשם ר' יוחנן שאם בקשו לחרוש יחרושו. כלומר דבתר דבעי ר' יוחנן להאי קושיא הדר קאמר שכך תיקנו שכל המבקש לחרוש יחרוש עד ר''ה וכל הרוצה להחמיר על עצמו יחמיר וזה לא הוי ביטול דברי הראשונים לגמרי אלא שלצורך שעה התירו להמבקש לחרוש:
ויעקרו אותן. שני פרקים מן המשנה ולמה נשנו כלל עכשיו לאחר שהתירו:
שאם בקשו לחזור יחזורו. והשתא מסיק למילתיה וכדאמרן דלא ביטלו לגמרי אלא מה שהתירו לפי צורך השעה התירו ולא עקרו אותן מן המשנה לפי שאם יבא ב''ד אחר ויבקש לחזור ולאסור כמו שנשנה בפרקים אלו יחזורו:
הָתִיב רִבִּי יוֹנָה הֲרֵי פָּֽרְשַׁת מִילּוּאִין הֲרֵי פָּֽרְשַׁת דּוֹר הַמַּבּוּל הֲרֵי אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר מֵעַתָּה יַעַקְרוּ אוֹתָן מִן הַמִּשְׁנָה. אֶלָּא כְדֵי לְהוֹדִיעָךְ. וְכָא כְדֵי לְהוֹדִיעָךְ. אָמַר רִבִּי מָנָא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם כָּךְ אֲנִי מְקוּבָּל יֹאמְרוּ לוֹ כְדִבְרֵי רִבִּי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ. וְכֵן שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם שָׁמַעְתִּי שֶׁאָסוּר לַחֲרוֹשׁ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה יֹאמַר לוֹ בְּאִיסּוּר שְׁנֵי הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שָׁמַעְתָּ.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Yona, comment se fait-il que le chapitre relatif à l’initiation aux fonctions de prêtre (Ex 28, 41), ou celui qui se rapporte au Déluge (Gn 9,1), bien qu’il s’agisse de faits passés, sur lesquels on ne saurait revenir plus tard, ne sont pas supprimés de la Mishna? N’en résulte-t-il pas que l’on se préoccupe avant tout de l’énonciation d’une règle véritable, de même qu’ici on déduit du verset en question l’interdiction précitée de certaines périodes d’années? -Aussi, répond R. Mena, le maintien de ce sujet dans la Mishna a une autre raison, analogue à celle qui a motivé l’enseignement suivant (5)(Eduyot 1, 6.): on exprime même, est-il dit, l’avis non adopté comme règle, pour qu’au cas où quelqu’un exprime une opinion non admise, on puisse lui dire qu’il se conforme à l’avis (non admis) de tel ou tel rabbi, et de même ici, si quelqu’un raconte avoir entendu exprimer l’avis qu’il est interdit de cultiver le sol, pendant la fin de la 6e année, jusqu’au jour du nouvel an, on pourra lui répliquer que cette opinion est admise par ceux qui interdisent le travail agraire, pendant les deux périodes de l’année shabatique.
Pnei Moshe non traduit
התיב ר' יונה. על הא דדייק מעיקרא ויעקרו אותן מן המשנה והוצרך לשנויי שאם בקשו לחזור יחזירו והרי פרשת מלואים שאינה אלא לפי שעה והרי פרשת דור המבול וכיוצא בה ומצינו שנשנה במשנה על הפרשיות הללו א''כ תיקשי מעתה הרי אינן עתידין לחזור ויעקרו אותן מן המשנה:
אלא כדי להודיעך מה שהיה בימים הראשונים. ואע''פ שאין עתידין לחזור ואין בהן צורך לדורות האחרונים והכא נמי בא להודיעך מה שאסרו הראשונים ואע''פ שלאחר שהתירו אין צורך בהן לא עקרו אותן מן המשנה:
א''ר מנא. טעמא אחרינא איכא נמי הכא שלא עקרו אותן וכהאי דתנינן תמן בעדיות ולמה נשנו דברי היחיד שאם יאמר אדם כך אני מקובל בדין הזה יאמרו כדברי ר' פלוני שמעת ואין הלכה כדבריו וכן ה''נ שאם יאמר אדם וכו' באיסור שני פרקים הראשונים שמעת שכך וכך נשנה ואח''כ התירו:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בְּשָׁעָה שֶׁאָֽסְרוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ וּבְשָׁעָה שֶׁהִתִּירוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ. בְּשָׁעָה שֶׁאָֽסְרוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וּבַקָּצִיר שֶׁחָרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵי זֶה זֶה זֶה קְצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּבְשָׁעָה שֶׁהִתִּירוּ לַמִּקְרָא סָֽמְכוּ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ מַה עֶרֶב שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁתִּשְקַע הַחַמָּה אַף עֶרֶב שַׁבְּתוֹת שָׁנִים אַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁתִּשְקַע הַחַמָּה.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Jonathan: l’interdiction qui a été exprimée a été basée sur un verset, de même que l’autorisation. La défense est basée sur le verset: Tu interrompras la culture et la moisson; c’est-à-dire on entend par culture interdite celle qui a lieu la veille de la 7e année (fin de la 6e), dont les résultats seraient appréciables à l’époque interdite de la 7e (ou au commencement de la 8e année). Enfin, l’autorisation de travailler aux champs en cette période de temps (selon le préopinant) est aussi basée sur un verset biblique, le suivant: Pendant six jours tu travailleras et accompliras tous les travaux (Ex 20, 9) c’est-à-dire de même que la veille du 7e jour de la semaine, ou le vendredi soir, on peut travailler jusqu’au coucher du soleil, de même on peut travailler aux champs jusqu’à la fin complète de la 6e année agraire.
Pnei Moshe non traduit
בשעה שאסרו. הראשונים למקרא מן התורה סמכו כדמפרש בחריש ובקציר תשבות וכו' כדלעיל ובשעה שהתירו למקרא הזה סמכו דכתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות סמכו במקרא אחד להקיש שביעית לשבת בראשית:
עד שתשקע החמה. דאין תוספות לשבת מן התורה אף ערב שביעית את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה של ער''ה שביעית:
וְלָמָּה עַד הָעֲצֶרֶת עַד כָּאן הוּא יָפֶה לַפֶּרִי מִכָּן וָאֵילַךְ הוּא מְנַבֵּל פֵּירוֹתֵיו. וְהָא תַנִּינָן אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל עַד כָּאן הוּא מְעַבֶּה אֶת הָכּוֹרֶת מִיכָּן וְהֵילַךְ הוּא מַתִּישׁ אֶת כּוֹחוֹ. וְיַחֲרוֹשׁ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַתִּישׁ כּוֹחוֹ שֶׁל אִילָן אַף הוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ.
Traduction
Pourquoi la Mishna dit-elle que, selon Hillel, il est seulement permis de cultiver le sol (en la 6e année) jusqu’à la fête de Pentecôte? Jusqu’alors, fut-il répondu, la culture est utile aux produits de l’année; mais, comme après cette époque, le travail est nuisible aux produits, il serait accompli évidemment dans l’intérêt de la 7e année. -Mais ne dit-on pas (§ 5): ''Peu importe que les arbres soient incultes ou fruitiers, etc.''? (N’en résulte-t-il pas que l’on ne se préoccupe pas du fruit)? -C’est vrai, mais jusqu’à une certaine époque la culture profite à l’arbre le fait grossir; tandis qu’à partir de ce moment, elle affaiblit le bois. Mais alors, pourquoi n’est-il pas permis de cultiver après cette époque (6)Puisque l'on interdit seulement le travail, dont le produit offre un aliment?? Comme il est notoire que la culture affaiblit l’arbre, dès lors, on ne porterait son attention, pendant la culture, qu’à améliorer le sol (ce qui est interdit).
Pnei Moshe non traduit
ולמה. אמרו במתני' עד העצרת. מפני שעד כאן יפה החרישה לפרי של ששית ומתקנו מכאן ואילך האילן מנבל מל' עלה נבל שמתחיל להשיר פירותיו ומיחזי דלעבודת הארץ לצורך שביעית הוא חורש:
והא תנינן. לקמן:
אחד אילן סרק. ואין בו פירות וקאמר הש''ס דגם באילן שייך זמן הזה דעד כאן הוא מעבה את הכורת. כמו קורות. כלומר שעד העצרת יש בו כח להתגדל ולהתעבות מכאן ואילך הוא מתיש את כחו אם חורש אצלו ולפיכך אמרו שעד העצרת מותר לחרוש כל בית סאה בשבילן אם הם ג' אילנות ופחות מג' לבית סאה אין חורשין אפילו קודם העצרת אלא לצורכן:
ופריך ויחרוש צרכו אף מעצרת ואילך ואין בכך כלום. ומשני שמתוך שהוא יודע שהוא מתיש כחו של אילן אף הוא אינו מתכוין אלא לעבודת הארץ. כצ''ל כלומר בשביל שביעית ולא לתקנת האילן שהרי אינו מתקנו מכאן ואילך וכן יש לפרש לפי מה שכתוב בספרים ובל' תמיה וכלומר וכי אף הוא אינו מתכוין לעבודת הארץ ובשביל שביעית שהרי מכאן ואילך שוב אינו מועיל להאילן ומתיש את כחו:
וְלָמָּה לֹא תַנִּיתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. פְּעָמִים שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים מְצוּייִן וְאֵין הַלֵּיחָה מְצוּיָה וְהוּא עָתִיד לַחֲרוֹשׁ קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים עַד הָעַצֶּרֶת.
Traduction
Pourquoi ne range-t-on pas cette règle parmi les cas exceptionnels, où l’école de Shammaï est moins sévère que celle de Hillel (puisque ce dernier semble limiter une époque plus restreinte que ne l’exige son contradicteur)? -Ce n’est pas ici le cas, car il arrive souvent, lorsque la pluie fait défaut et que la sève est rare, de se livrer déjà à la culture de la terre avant la fête de Pentecôte; ce qui serait interdit alors, selon Shammaï, tandis que selon Hillel, on peut cultiver jusqu’à cette fête (il est donc moins sévère).
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא תניתה. למתני' בעדיות גבי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה דהא ב''ה מחמירין וקאמרי עד העצרת ותו לא:
ומשני לפי שלפעמים שאין הגשמים מצוין ואין הלחלוחית מצויה והוא עתיד לחרוש קודם לעצרת כדברי ב''ש. כלומר שאז אם הוא חורש קודם לעצרת דוקא הוא חורש לב''ש משום שכשאין הלחלוחית מצויה אין הזמן שהוא יפה לפרי אלא קודם העצרת שעדיין יש מקצת לחלוחית מימות הגשמים ולב''ה יכול הוא לחרוש עד העצרת וא''כ הוו להו ב''ש לחומרא וב''ה לקולא ולפיכך לא נשנה בעדיות. איזהו שדה אילן. שחורשין עד העצרת להשדה בשביל האילנות אשר בתוכה:
Shvi'ite
Daf 1b
הלכה: רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ 1b בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֵׁל חֲבֵירוֹ רְחוֹקִים מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה קְרוֹבִין כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. קָנָה קַרְקַע שֶׁתַּחְתֵּיהֶן קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁחוּצָה לָהֶן מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ. רַב אָמַר בַּעֲשׂוּיִין צוֹבֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּעֲשׂוּיָה שׁוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אִיתְאַמָּרַת וְכָא לָא אִיתְאַמָּרַת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ הָכָא אִיתְאַמָּרַת בִּקְרוֹבִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְאִם בִּקְרוֹבִין וְהָא תַנִּינָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. אִיתָא חֲמִי בְּשָׁעָה שֶׁהַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו אֵין הַשָּׁרָשִׁין מְהַלְּכִין מִן הַצַּד.
Traduction
R. Juda au nom de Samuel et R. Abahou au nom de R. Yohanan, rappellent cet enseignement (10)Même série, (Baba Batra 5, 6) ( 15a).: si l’on achète trois arbres dans le champ de son prochain, qui sont assez éloignés l’un de l’autre pour qu’il y en ait seulement dix dans le terrain pouvant produire un saa (mesure) de blé, et assez proches pour que le bœuf de labour puisse juste passer avec la charrue (11)Cf. ci-après, 5., on a acquis le terrain qui est au-dessous des arbres et celui qui est entr’eux, ainsi que l’espace occupé par celui qui fait la cueillette avec son panier placé auprès de lui. Selon Rav, il est question du cas où les arbres sont placés en triangle (ou en zigzag, l’un en face des vides qui séparent les arbres); selon Samuel, il s’agit de plants réguliers (12)Il n'exige pas la disposition imposée par Rab et qui est un obstacle à la culture du sol sous les arbres.. Toutefois, dit R. Yossé, l’indication de Rav ne se rapporte qu’à l’acquisition des terres, tandis que pour le cas de notre Mishna il n’exige pas cette disposition (et même si les arbres sont plantés régulièrement, on peut cultiver pour eux tout le terrain). R. Yona dit au contraire que l’opinion de Rav s’applique au cas où, selon notre Mishna, les arbres seraient rapprochés dans l’espace représentant un saa (sans l’irrégularité, ce ne serait plus un champ d’arbres et la culture faite dans leur intérêt ne serait pas manifeste). S’il en est ainsi, dit R. Mena, qu’il s’agit d’arbres rapprochés, comment se fait-il que plus loin (§ 5) l’on réunisse par la pensée 3 arbres appartenant à 3 personnes diverses pourvu que le bœuf attelé à la charrue puisse y passer? Or, il y aurait en tous cas contradiction: à quoi bon la disposition de Rav, puisqu’il faut toujours la mesure prescrite de l’attelage pour pouvoir cultiver? -Et s’il n’y a pas cet intervalle, l’interdiction subsiste, malgré la disposition indiquée par Rav? Est-ce à dire que la mesure de l’attelage a été fixée pour dire qu’en ce cas les racines des arbres ont assez d’espace pour s’étendre de tous côtés, tandis qu’elles en étaient privées si l’intervalle était moindre? (Donc l’assertion de Rav ne s’applique pas à notre Mishna).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו. דקי''ל דקנה קרקע כדתנן בפרק המוכר את הספינה וקמ''ל הכא כמה צריך שיהא בין זה לזה:
רחוקים מטע עשר לבית סאה. כלומר שיעור הריחוק ביניהן הוא כפי הערך אם היו כאן מטע עשרה אילנות לבית סאה ולפי שיעור הזה צריך שיהא ההרחק בין אלו ג' האילנות שקנה ולא יותר:
קרובין. ושיעור הקירוב ביניהן צריך שיהא כדי שיהא הבקר עובר בכליו ולא פחות מזה ואם הוא כך אז קנה קרקע שתחתיהן ושביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו:
רב אמר בעשוין צובה. כמו מצובה ודוגמתו בפרק אלו מציאות (בהלכה ג') גבי ג' מטבעות כגון אהן מצובה. מל' חציבה כג' רגלי הקנקן וכלומר דרב ס''ל אם הן נטועין אחד כנגד האויר של השנים מיירי ושמואל אמר בעשויה שורה אפילו הן במקום אחד ועשוין כחומה ופליגי ר' יוסי ור' מנא אהיכא קאי מילתייהו דרב ושמואל:
תמן איתאמרת. לקמן בפרקין על מתני' שלשה אילנות של שלשה אנשים מצטרפין וחורשיו כל בית סאה בשבילן ואהא איתמר מילתייהו דרב קאמר בעשוין כמין מצובה מצטרפין הן אבל אם הן כשורה זה אצל זה במקום א' אין מצטרפין שיהא מותר לחרוש כל בית סאה בשבילן וטעמא דמכיון שהן קרובין כל כך למיעקר קיימי דכל שרשי האילנות הן נוגעין זה בזה ומזיקין זה לזה ולשמואל אפילו עשוין כשורה מצטרפין אבל בדין קניית קרקע ס''ל לר' יוסי דלא שייכא מילתיה דרב ושמואל דלעולם קנה קרקע כ''ז שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו:
א''ר יונה. דלא היא אלא אפילו הכא בדין קניית קרקע איתמר נמי מילתיה דרב ושמואל וכגון בקרובין זה לזה דלרב צריך שיהו עשוין כמצובה ולשמואל אפי' עשוין כשורה זה אצל זה:
א''ל ר' מנא. לר' יונה ואם בקרובין מיירי והתנינן שיעור הקרובין שלא יהא ביניהן פחות מכדי שיהא הבקר עובר בכליו והשתא הוה קשיא דבמאי פליגי אם עשוי כך או כך הא מיהת בעינן שיהא הבקר עובר בכליו ומ''ש אם הן כמצובה או כשורה:
איתא חמי. ר' יונה הוא דמהדר ליה בל' תמיה בא וראה דמאי קשיא לך מ''ש עשוין כמצובה או עשוין כשורה מהאי דצריך שיהא בקר עובר בכליו התם טעמא הויא דבשעה שיש ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו השרשים מהלכות מן הצד כלומר שאינם נוגעין זה בזה אלא מן הצד הן מהלכין למיקם קיומו ובשעה שאין ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו א''כ השרשים אין מהלכין מן הצד אלא הן נוגעין זה בזה ולמיעקר קיימו והשתא איכא למימר דבדאיכא ביניהם שיהא הבקר עובר בכליו פליגי רב ושמואל דרב ס''ל אע''ג דיש ביניהן כשיעור הזה אפ''ה צריך שיהו עשוין כמצובה ולא כשורה מפני שהן נראין כבמקום אחד ושמואל ס''ל אפי' הן עשוין כשורה הואיל ויש ביניהן כמלא הבקר עובר בכליו לאו למיעקר קיימי:
רִבִּי לִיעֶזֶר שָׁאַל מִזּוֹ לְזוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וּלְצַד עֶשְׂרִין וְחָמֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי הָיוּ נְתוּנִין בְּצַד הַגֶּדֶר חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִין בְּעִי נִיתֵּן לָהֶם בֵּית אַרְבַּעְתָּם סְאָה. סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן סְאָה מִכָּן וְסְאָה מִכָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי הָֽיְתָה גֶפֶן אַחַת מוּדְלָה עַל גַּבֵּי שְׁתֵּי סְאִין אַתְּ חוֹרֵשׁ קַרְקַע שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְקַרְקַע שֶׁחוּצָה לוֹ מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.
Traduction
R. Eliézer observa que l’on peut également cultiver tout le sol en faveur des arbres, lorsqu’ils sont distants de 16 coudées, soit sur chaque côté un intervalle libre de 25 coudées. Selon R. Samuel bar R. Isaac, on applique la même règle au cas où, d’un côté, les arbres se trouvent près de la haie (auquel cas tout l’espace libre de 50 coudées est d’un côté). Si l’on veut, ajoute R. Yossé, le propriétaire des arbres peut y joindre quatre fois l’espace de terrain représentant un saa, en prenant sur les 4 côtés une telle étendue de terrain qui sera close d’une haie. R. Jérémie fit la remarque: si une vigne est suspendue et s’étend sur un espace de terre représentant deux saas, on peut cultiver la terre située au-dessous et celle qui l’avoisine dans l’espace qu’il faut à celui qui fait la cueillette avec son panier près de lui;
Pnei Moshe non traduit
ר' ליעזר שאל. אמתני' קאי הא דתנן ג' אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן אם צריך שיהא מזה לזה ט''ז ולצד עשרין וחמש. כלומר לפי שבית סאה היא חמשים אמה אורך על חמשים אמה רוחב והשאלה היא אם דוקא כשהג' אילנות מסודרין הן באמצע הבית סאה שנמצא מן אילן לאילן ט''ז אמה שהן שני מרחקין של ט''ז אמה לג' אילנות והן ל''ב אמה דהכי אמרינן נמי בפ' הספינה לענין קניית קרקע בג' אילנות דבעינן שלא יהא ביניהן פחות מד''א ולא יותר מט''ז אמה נשאר עוד י''ח אמה תן ט''ז אמה לשני הצדדין של האילנות ח' אמות מכאן וח' אמות. מכאן לפי שכל אילן תופס יניקתו ח' מכאן וח' מכאן ונמצאו ב' המרחקין שבין האילנות צריך ט''ז אמה ולצדדין ח' מכאן וח' מכאן והן בין הכל מ''ח אמות ושתי אמות העודפין למקום האילנות וזהו לאורך חמשים לפי סדר האילנות בשורה באמצע הבית סאה ומן הצדדין של האילנות לרוחב הסאה שהוא ג''כ חמשים והן כ''ה מכאן וכ''ה מכאן:
היו נתונין בצד הגדר חורשין כל בית סאה בשבילן. הך בעיא כך היא פירושה אם חורשין כל בית סאה בשבילן גם מצד השני להגדר דתופסין בית סאה מכאן ובית סאה מכאן דמי נימא הואיל ונתונין בצד הגדר לא חשבינן הבית סאה אלא מצד האילנות ולא מצד השני להגדר דהגדר מפסיק הוא או לא והיינו דמקשה ר' יוסי עלה:
אין בעי ניתן להן ארבעה סאה. כצ''ל סאה מכאן וסאה מכאן סאה מכאן וסאה מכאן. כלומר לדידך להבעיא דמספקא לך אם נותנין בית סאה מצד השני להגדר ש''מ דסבירא לך לפרש דחורשין בית סאה בשבילן מכאן ובית סאה מכאן הלכך מספקא לך אם הגדר הוי הפסק לענין זה א''כ טפי הוה לך למיבעי אם נותנין להן ארבעה בית סאה והיינו בית סאה לכל רוח ורוח סאה מכאן למזרח אורך סדר האילנות וסאה למערב וסאה לדרום מצדי האילנות וסאה לצפון מצידי האילנות אלא דלא היא דאנן לא תנינן אלא חורשין כל בית סאה בשבילן דמשמע בית סאה אחת ותו לא דהא לא קתני בית סאה לכל רוח:
היתה גפן אחת מודלה על שתי סאין. לפי שדרך הגפן המודלה ע''ג קנים להתפשט ולהתרחב לפיכך נקט הבעיא בגפן ואם נתפשטו הזמורות והעלין עד מקום שתי בית סאה אם אמרינן דאת מותר לחרוש כל הקרקע שתחתיהן ואף שהן שתי סאין ועוד גם לקרקע שחוצה להן כמלא אורה וכמלא סלו חוצה לו והבעיא היא בשאין עושין כל אחד מהן כדי ככר של ס' מנה דתנינן דאין נותנין להן אלא צרכן ובכה''ג אם מותר לחרוש כל שתחתיהן ואפילו הן ב' סאין מלבד שיעור חוצה להן ולא איפשטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source